#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלג. רב מרי רצה להעמיד את הפסוק 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה' בשוגג ונקה מגלות וקשה 1) איך שייך גלות אם מת אחר שחבשוהו כמה ימים הרי מי ששחטו בו שנים או רוב שנים אינו גולה שחוששים שהרוח בלבלתו 2) שבפסוק כתוב שבת ובשוגג פטור מד' דברים?	"תירצו התוס' (ד""ה דלמא):<br>1) דמשכחת לה בבית של שיש שלא חיישינן שמא הרוח בלבלתו כדאמרינן בגיטין א""נ דוקא בשחט בו רוב שנים חיישינן שמא הרוח בלבלתו שבקל הרוח מבלבלו אבל בשאר חבלות אין הרוח מזיק כל כך שיכולים לשמור יפה מבלבול רוח לכרוך על המכה שום דבר.<br>2) דמשכחת לה בהוסיף לו רצועה אחת דאמר בהמניח שגולה ואם לא מת חייב בד' דברים או כגון שנכנס לחנותו של נגר ברשות דמוכח התם לרב פפא דשייך ביה גלות וד' דברים, או שנפל מן הגג ברוח מצויה דחייב בד' דברים כדאמרינן בב""ק ומסתברא דאם מת דגולה ועוד דאפשר דהוי שוגג על המיתה ומזיד על החבלה."	כתובות תוס' לג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קלו. תניא גנב וטבח בשבת משלם תשלומי ד' וה' דברי ר""מ. מדוע ר""מ מחייב ומה הדין לחכמים ומדוע?"	"ר' יוחנן אמר שבברייתא מדובר שהגנב צוה את שלוחו לשחוט וכיון שבטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה והגנב עצמו לא חילל שבת הרי הוא חייב ד' וה' לר""מ. רבה אמר שלעולם בטובח ע""י עצמו ור""מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה, וכאן משלם דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס שאע""ג שנהרג משלם. נאמר בברייתא שחכמים פוטרין וחכמים הם ר""ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא חייבים עליה ד' וה'. אמנם למ""ד מעשה שבת דרבנן הרי מדאורייתא השחיטה ראויה וגם לדעת חכמים חייב בד' וה' והא דקתני וחכמים פוטרים לא קאי אשבת אלא אע""ז ושור הנסקל."	כתובות לג: - לד:		
